מהלך העבודה שלי בפנימיה עם ילדים שעלו מברית המועצות ראיתי שמאוד קשה להם להתמודד עם הרגשות שלהם, הם תמיד הרגישו לא מספיק טובים, תמיד התלוננו שהחברים לא משתפים אותם, תמיד המעיטו מערכם – היה לי כואב לראות את זה, והיה להם טיפולים ופסיכולוגים שעשו עבודה מדהימה אבל זה פשוט לא הספיק.

עד שיום רצינו להכין משהו לאכול אבל מיהרתי מאוד, הייתי חייבת לחשוב על מתכון זריז שהילדים יכולים לעשות לבד ומהצד זה היה פשוט מדהים, לראות את הילדים מתמודדים עם סיטואציה זרה להם, עושים ניסוי ותהייה, נכשלים, מבינים מה צריך כדי לשפר, משפרים, ובסוף גם נהנים מהחיוכים של החברים שלהם שמפרגנים להם על האוכל שהם הכינו.

הדבר הכי בסיסי בעולם, אוכל. אפייה. זה מה שנתן לאותם הילדים לראשונה בחייהם תחושת הצלחה, תחושה של מסוגלות, תחושה של עצמאות, התמודד עם רגשות, עם עבודת צוות, עם פחדים, עם כישלון. ומאז ליוויתי אין ספור ילדים בתהליך עוצמתי ומשנה חיים שנותן להם כלים להתמודדות עם החיים.