גיבוש עובדים מרחוק: מה הופך רגע לזיכרון משותף

יש הבדל בין קבוצת אנשים שעובדים ביחד לבין צוות. קבוצה משתפת מידע. צוות משתף משהו עמוק יותר — הרגשה שאתה לא לבד. שיש מישהו שיכסה לך גב. שאכפת לאנשים האלה ממך, לא רק מהפרויקט.

כשהצוות מרוחק — בניית ההרגשה הזו היא אתגר. אי אפשר להיתקל במסדרון. אי אפשר לאכול ביחד. כל אינטראקציה היא מתוכננת. וזה לוקח משהו מהטבעיות שמרגיש חיבור אמיתי.

מה יוצר זיכרון משותף בצוות

מחקרים על קבוצות ועל קשרים חברתיים מראים שזיכרון משותף לא נוצר מאירוע — הוא נוצר מחוויה. ההבדל הוא קריטי.

אירוע הוא משהו שקורה לכם. חוויה היא משהו שאתם עושים ביחד. כשאתם עושים — יש מאמץ, יש אי-ודאות, יש הצלחה. ויש סיפור שנובע מזה. "נזכר שמישה שפך את הקמח?" — זה לא נוצר בהרצאה. זה נוצר בעשייה.

למה רוב פעילויות גיבוש לא יוצרות את הזיכרון הזה

רוב הפעילויות שמוגדרות כ"גיבוש" הן בעצם אירועים. אנשים מגיעים, יושבים, צופים, מגיבים. בסיום — ליצואו. אין סיפור. אין מה לספר למחרת.

הסיבה היא שרוב הפעילויות האלה פסיביות. גם כשיש "השתתפות" — היא מינורית. חידון שכולם יושבים ועונים — פעיל פחות ממה שנדמה. אפילו האפי-אוור הווירטואלי — אנשים שותים ומחייכים למצלמה. הגוף לא שם.

כשהגוף לא מעורב — החוויה לא נרשמת עמוק. זה לא פגם של הפעילות — זה ביולוגיה.

העיקרון: עשייה משותפת יוצרת שייכות

כשאנשים עושים משהו ביחד — במיוחד כשיש בו מאמץ, תהליך ותוצאה — הם מחוברים לחוויה ולאלה שהיו איתם בה. זה לא תיאוריה. זה קורה בטיולים, בסדנאות, בשירות משותף, ובמטבח.

אפייה, בפרט, עובדת כי היא עומדת בכל הקריטריונים: יש תהליך, יש אי-ודאות ("מה יצא?"), יש עבודת ידיים, יש שיחה שנובעת מהעשייה ולא מניסיון לייצר שיחה — ויש תוצאה שאפשר לאכול, לצלם ולספר עליה.

אפייה בזום: הגוף נוכח גם מרחוק

מה שמייחד את הסדנאות של בייקידס הוא שגם מרחוק — הגוף בפנים. כל עובד בבית שלו, עם ידיים שעובדות. הוא לש, מודד, מחליט. הוא לא מסתכל על מסך — הוא עושה משהו בעולם הפיזי.

ואז הבצק יוצא. ואחד כותב בצ'אט: "הריח כאן מדהים". ואחרת שואלת: "כמה אפית?". ושלישי צוחק שהמטבח שלו נראה אחרי מלחמה. ופתאום — יש שיחה. יש חיבור. יש זיכרון שמתחיל להיבנות.

מה מנהלי רווחה אומרים על הסדנאות

"הסדנה הכי טובה שעשינו השנה. אנשים עדיין מדברים עליה חודש אחרי." — מנהלת רווחה בחברת טכנולוגיה.

"ציפיתי לעוד 'האפי-אוור' מאולץ. קיבלתי שעה וחצי שבה אנשים שלא דיברו שבועות — פתאום שואלים אחד את השני שאלות אמיתיות." — מנהל HR בחברה בינלאומית.

"הפתעה הגדולה ביותר: הכי סקפטיים בצוות יצאו הכי נלהבים. כולם הביאו משהו שאפו — ושלחו תמונות לקולגות שלא הצליחו להגיע." — ראש צוות בחברת ייעוץ.

הפורמט: פשוט לארגן, קשה לשכוח

הסדנאות של בייקידס מתוכננות כך שהחברה לא צריכה לדאוג לכלום. בוחרים תאריך, מקבלים רשימת חומרים פשוטה לכל עובד, ומרסל מנחה את השאר. בשעות הערב, לא בשעות העבודה.

לפרטים מלאים על סדנאות הזום לחברות.

מי מנחה

מרסל רביבו היא פסיכותרפיסטית ומנחת קבוצות עם שנים של ניסיון בהנחיית קבוצות במגוון הקשרים. היא קוראת את הדינמיקה של הקבוצה בזמן אמת ויוצרת את התנאים שבהם אנשים מדברים — בלי שמישהו ביקש מהם.

לפי מרסל רביבו, פסיכותרפיסטית ומנחת קבוצות: "אנשים לא זוכרים מה למדו בסדנה. הם זוכרים איך הרגישו. ואפייה ביחד יוצרת הרגשה שקשה מאוד לשחזר בדרכים אחרות — הרגשה שאנחנו צוות, לא רק עמיתים."

שאלות ותשובות

מה עושים עם עובדים שעובדים מאזורי זמן שונים?

הסדנאות מתוכננות בגמישות. ניתן למצוא שעה שמתאימה למרבית הצוות, ולפעמים כדאי לחלק לשתי קבוצות. נציגה מהצוות תשמח לעזור למצוא את הפתרון המתאים.

מה אם לעובד אין ציוד אפייה בסיסי?

רשימת החומרים שנשלחת מראש היא פשוטה מאוד — מרכיבים שרוב האנשים כבר יש להם, וציוד שאין בו משהו מיוחד. במקרים נדירים שאין — אפשר להיערך מראש.

כמה זמן נמשכת הסדנה?

הסדנה נמשכת שעה עד שעה וחצי — תלוי בתוכנית שנבחרה. הזמן עובר מהר כי יש עשייה אמיתית.

האם הסדנה מתאימה לצוות שלא מכיר טוב?

כן — ודווקא עם צוותים חדשים היא עובדת מצוין. האפייה יוצרת נושאי שיחה טבעיים בלי שיש צורך לנהל "icebreakers" מאולצים. אנשים מדברים על הבצק, על המטבח — ומגלים אחד את השני בדרך.

כיצד מייצרים המשכיות אחרי הסדנה?

מרסל מספקת בסיום הסדנה כמה רעיונות פשוטים לשמירה על הרוח הזו — בלי לוגיסטיקה כבדה. לרוב מספיקה קבוצת וואטסאפ קטנה ושיתוף תמונות של מה שאפו בשבוע שאחרי.

מה המחיר?

המחיר מותאם לגודל הצוות ולפורמט שנבחר. נציגה מהצוות של מרסל תשמח לבנות הצעה שמתאימה לתקציב שלכם.

גיבוש אמיתי לא נוצר מאירוע — הוא נוצר ממה שנשאר אחרי. לחצו כאן לפרטים על הסדנאות.

שלכם, מרסל רביבו, בייקידס — העצמה פוגשת אפייה.