יש הנחה שרוב ההורים מגיעים איתה אליי, והיא כמעט אף פעם לא נכונה, הילד לא מקשיב כי הוא עושה את זה בכוונה, כי הוא מתחצף, כי הוא בוחר להתעלם, אבל ברוב המקרים שבהם אני נפגשת עם ילד שמתואר כזה שלא מקשיב, מה שמסתתר מתחת לזה הוא עומס, לא התנגדות, וילד שהמוח שלו עמוס מגירויים, מעבר מדי, מעייפות או מרגש שלא עובד, פשוט לא קולט את ההוראה בכלל, הוא לא בוחר להתעלם ממנה, הוא לא שומע אותה.
למה המוח של ילד לא עובד כמו של מבוגר
מערכת העיבוד של ילד צעיר עדיין בפיתוח, ויכולת לשמוע הוראה, לעבד אותה, ולהוציא אותה לפעולה, דורשת שילוב של כמה אזורים במוח שמתפתחים לאורך שנים, וכשהמערכת הזו עמוסה, גם הוראה פשוטה כמו תאסוף את הצעצועים נופלת, וזה לא שהילד לא שמע את המילים, הוא שמע צליל, אבל הוא לא הצליח לתרגם אותו לפעולה בזמן אמת.
אני רואה את זה בכל קבוצה שאני מנחה, ילד שמקבל הוראה אחת בכל פעם, עם משימה ברורה וקצרה, מגיב אחרת לגמרי מילד שמקבל שלוש הוראות ברצף, וזה לא עניין של אופי, זה עניין של כמות המידע שהמוח שלו יכול לעבד באותו רגע.
מה קורה כשההורה מניח שזו חוצפה
כשהורה מתייג כל אי הקשבה כחוצפה, הוא נכנס למעגל מתיש, הוא חוזר על ההוראה בקול גבוה יותר, הילד עדיין לא מגיב, המתח עולה, ובסוף שני הצדדים נשארים מתוסכלים, והבעיה היא שהקול הגבוה יותר לא פותר עומס קוגניטיבי, הוא רק מוסיף עליו עוד רגש שצריך לעבד, כך שגם אם ההוראה הייתה ברורה, היא נטבעת עכשיו תחת תחושת לחץ שגורמת לילד לקפוא עוד יותר.
הדרך שעובדת, מהניסיון שלי, היא לרדת לגובה העיניים, לדבר במשפט קצר אחד, ולבדוק שהילד הבין לפני שמוסיפים הוראה נוספת, וזה נראה פשוט, אבל זה שינוי של ממש בתוצאה.
איך מאמנים יכולת הקשבה בלי להילחם
בעבודה שלי עם ילדים דרך תהליך אפייה, יש מרכיב מובנה שמאלץ הקשבה בלי שמרגישים את זה כאילוץ, כל שלב בתהליך תלוי בשלב הקודם, ואם הילד לא הקשיב להוראה לגבי כמה חומר להוסיף, הוא רואה את התוצאה בעיניים שלו, בלי שמישהו צריך להגיד לו שהוא טעה, וזה משוב טבעי, לא ביקורת, וזה בדיוק מה שמלמד ילד להקשיב, לא כי מישהו דרש ממנו, אלא כי הוא רואה בעצמו למה זה משנה.
הורים שמביאים את העיקרון הזה הביתה, ומתחילים לתת הוראה אחת בכל פעם, עם זמן לתגובה לפני שמוסיפים עוד, מדווחים תוך שבועות על שינוי משמעותי, לא כי הילד השתנה, כי האופן שבו פנו אליו השתנה.
מה כשזה קורה דווקא בבוקר, לפני גן או בית ספר
הבוקר הוא הזמן הכי קשה למוח עמוס, כי יש בו לחץ זמן אמיתי, כמה הוראות שצריך לבצע ברצף, ולעיתים גם רעב או עייפות משארית שינה לא מספקת, ואני ממליצה להורים לפשט את הבוקר עד כמה שאפשר, להכין מראש כל מה שאפשר בערב הקודם, ולהשתמש בתמונה או ברצף קבוע על הקיר במקום רשימת הוראות מילולית חדשה בכל פעם, כי ילד עמוס זוכר רצף חזותי קבוע הרבה יותר בקלות מהוראה מדוברת.
כשהבוקר כבר קבוע וידוע, המוח של הילד לא צריך להשקיע משאבים בלהבין מה בא אחרי מה, והוא נשאר פנוי להקשיב בפועל לכל הוראה נקודתית שדורשת ממנו תשומת לב רגעית.
מה כשהורה מרגיש שהוא חוזר על עצמו כל היום בלי תוצאה
הורים רבים מגיעים אליי עייפים מהחזרה האינסופית על אותה הוראה, ומרגישים שהם כבר לא הורים אלא תקליט שבור, ואני מבקשת מהם לנסות דבר אחד פשוט לשבוע, לומר את ההוראה פעם אחת, לחכות, ולהימנע מלחזור עליה שוב ושוב בקול עולה, ואם הילד לא הגיב תוך זמן סביר, לגשת אליו פיזית ולבדוק מה קורה, במקום להוסיף עוד שכבת מילים על עומס שכבר קיים.
להעמקה נוספת בנושא, מוזמנים לקרוא גם את הילד לא מקשיב לי: מקרה אמיתי מהקליניקה שמשנה את כל הזווית.
שאלות שהורים שואלים
איך יודעים אם זה עומס או ממש התנגדות?
שמים לב למצב, אם זה קורה בעיקר כשהילד עייף, לפני ארוחה, או אחרי יום עמוס, זה כנראה עומס, ואם זה קורה גם כשהוא רגוע ורגיל, שווה לבדוק עמוק יותר.
מה עושים כשצריך לתת כמה הוראות ברצף, כמו בבוקר לפני גן?
מפרקים לשלבים ובודקים ביצוע של כל שלב לפני שעוברים לשלב הבא, גם אם זה לוקח רגע יותר.
האם זה שונה בין ילדים שקטים לילדים אנרגטיים?
העקרון זהה, אבל ילד אנרגטי צריך לרוב גם פורקן תנועתי לפני שאפשר לבקש ממנו להקשיב במנוחה.
לתמונה הכללית על ילד שלא מקשיב, מוזמנים לקרוא גם ילד שלא מקשיב, מה מסתתר מאחוריו ולמה עונשים לא פותרים את זה.
שלכם, מרסל רביבו, בייקידס – העצמה פוגשת אפייה.
מאמרים נוספים שיעניינו אותך
הילד שלכם בגילאי 8 עד 14?
תוכנית ההעצמה של בייקידס עובדת בקבוצות קטנות, פעם בשבוע אחר הצהריים, עם תוצאה שהילד מחזיק ביד בסוף כל מפגש.
לפרטים על תוכנית ההעצמהנציג מהצוות של מרסל יחזור אליכם עם כל הפרטים.
עוד בנושא הזה
מוזמנים לשתף את המאמר עם חברים או בני משפחה

מרסל
