יש הבדל גדול בין ילד שנטען מחדש כשהוא לבד לבין ילד שבורח לחדר כי להיות עם אחרים כואב לו. רוב ההורים לא מבחינים ביניהם. וזו בדיוק הנקודה שבה העזרה הלא נכונה מתחילה.
ילד מופנם אוהב שקט. הוא בוחר בו. הוא יוצא מזמן לבד מלא יותר, לא ריק יותר. אין כאן בעיה לפתור.
ילד מתבודד זה משהו אחר. הוא לא בוחר בשקט, הוא נסוג אליו. ההתבודדות שלו היא לא העדפה, היא תגובה. למשהו שקרה, או שחוזר לקרות, בכל פעם שהוא מנסה להתקרב.
מה באמת קורה מתחת לפני השטח
בשתים עשרה השנים שעבדתי בפנימייה, פגשתי הרבה ילדים שכולם כינו סגורים. כמעט תמיד, מתחת לסגירות הזו, הסתתר אותו דבר. לא חוסר עניין באנשים, אלא פחד מהם.
ילד שניסה פעם להיכנס לקבוצה ונדחה לומד מהר מאוד שעדיף לא לנסות. ילד שאמר משהו וצחקו עליו לומד שעדיף לשתוק. ההתבודדות לא נולדה ביום אחד, היא נבנתה, החלטה קטנה אחרי החלטה קטנה, עד שהפכה לברירת מחדל.
וכאן יש דבר שחשוב שהורים יבינו. הילד הזה לא צריך עוד אנשים. הוא צריך מקום אחד בטוח שבו יש לו ערך ברור, ושבו אף אחד לא יכול לדחות אותו, כי יש לו תפקיד.
למה דחיפה לחברתיות עושה את ההפך
הנטייה הטבעית של הורה היא לדחוף. להזמין ילדים הביתה, לרשום לפעילות עם הרבה משתתפים, להגיד תהיה חברותי.
אבל ילד מתבודד שנדחף לתוך ים של אנשים זרים לא לומד להיפתח. הוא לומד שהעולם החברתי מסוכן בדיוק כמו שחשש. כל סיטואציה שנכשלת מחזקת את ההחלטה שלו להישאר בחוץ.
שייכות לא נבנית מכמות, היא נבנית מאיכות. ממקום אחד קבוע, קטן מספיק שאי אפשר להיעלם בו, עם אותם פנים בכל פעם, ועם תחושה ברורה של אני נחוץ כאן.
מה כן עוזר
ילד מתבודד מתחיל להיפתח כשנותנים לו תפקיד לפני שמבקשים ממנו קשר. כשהוא עסוק בלעשות משהו אמיתי, הוא לא צריך לחשוב מה להגיד. השיחה מגיעה מעצמה, מהצד, בזמן שהידיים עובדות.
זו אחת הסיבות שבחרתי באפייה ככלי. כשילד מגלגל בצק לצד ילד אחר, אין לחץ של תדבר, יש משימה משותפת. והמשימה הזו פותחת דלת שדיבור ישיר לא מצליח לפתוח.
בקבוצות הקטנות בתוכנית ההעצמה אני רואה את זה שוב ושוב. ילד שהגיע בפגישה הראשונה והתיישב בקצה השולחן בלי להרים עיניים. וכמה שבועות אחר כך, אותו ילד מסביר לחדש איך יודעים שהבצק תפח מספיק. לא כי מישהו אמר לו להיות חברותי, אלא כי מצא מקום שבו הוא מסוגל.
רוצים לשמוע עוד על תוכנית ההעצמה
שאלות שהורים שואלים
איך אני יודעת אם הילד שלי מופנם או מתבודד?
מופנם יוצא מזמן לבד רגוע ומלא. מתבודד יוצא ממנו מתוח, או נמנע מקשר גם כשהוא רוצה אותו. אם אתם מרגישים שהילד היה רוצה חברים אבל לא יודע איך, כנראה מדובר בהתבודדות ולא בהפנמה.
מתי כדאי לפנות לאיש מקצוע?
כשההתבודדות מלווה בעצב מתמשך, בירידה בתפקוד, או כשהיא נמשכת לאורך זמן בלי שינוי. ליווי מקצועי בשלב מוקדם תמיד עדיף על המתנה.
האם מסגרת קבוצתית יכולה לעזור לילד מתבודד?
כן, אבל לא כל מסגרת. קבוצה גדולה לרוב מחמירה. קבוצה קטנה וקבועה, עם תפקיד ברור לכל ילד, היא זו שבונה שייכות אמיתית.
שלכם, מרסל רביבו, בייקידס – העצמה פוגשת אפייה.
מאמרים נוספים שיעניינו אותך
מוזמנים לשתף את המאמר עם חברים או בני משפחה
מרסל
