מיומנויות חברתיות אצל ילדים בעידן שבו כל השיח עובר במסך

מיומנויות חברתיות אצל ילדים בעידן שבו כל השיח עובר במסך

לשיתוף ברשתות החברתיות

יש תגובה אחת לילד שאומר אני לא טוב בשום דבר

שני ילדים עמדו זה לצד זה בקבוצה שאני מנחה, ובמשך דקות ארוכות לא פתחו שיחה, שניהם הביטו בטלפון של עצמם, גם כשהיה אסור להשתמש בו באותו רגע, וכשביקשתי מהם לעבוד יחד על מטלה אחת, הראשון שאל, איך בדיוק אני אומר לו משהו, לא איך אני אומר לו מה לעשות, איך אני פשוט פותח שיחה.

מיומנויות חברתיות אצל ילדים השתנו בעשור האחרון בצורה שהורים רבים לא לגמרי מודעים לעומק שלה, וילדים רבים יודעים לתקשר מצוין בקבוצת וואטסאפ, עם סטיקרים ואימוג'ים, אבל נתקעים ממש בפתיחת שיחה פשוטה פנים אל פנים.

מה בדיוק נחסר

תקשורת דיגיטלית נותנת זמן מחשבה לפני תגובה, אפשר למחוק הודעה, לעצב אותה שוב, לחשוב דקה לפני ששולחים, אבל תקשורת פנים אל פנים לא נותנת את הזמן הזה, צריך להגיב בזמן אמת, לקרוא שפת גוף, להחזיק מבט, ולדעת מה עושים עם שתיקה לא נעימה, ואלה כישורים שפעם התאמנו בהם כל יום, בחצר, בטיול, בזמן פנוי בלתי מאורגן, והיום הזמן הפנוי הזה מתמלא הרבה פעמים במסך.

זה לא אומר שהמסך הוא האשם הבלעדי, זה אומר שצריך ליצור במכוון הזדמנויות לאימון חברתי שפעם קרו מעצמן.

למה עבודה על תוצר משותף עוזרת

כשילדים עובדים יחד על תהליך שיש בו תלות הדדית, שיחה קורית בלי לחץ, כי יש לה סיבה מעשית, צריך לשאול מי מעביר את הקערה, צריך להסכים מי עושה את השלב הבא, צריך לפתור חוסר הסכמה על טעם או כמות, ואלה תרגילי שיח קטנים שקורים בלי שמרגיש כמו תרגיל.

הילד ששאל אותי איך פותחים שיחה, קיבל תשובה פשוטה, תשאל אותו שאלה על מה שהוא עושה ביד הזאת, וזה הכל, והשיחה התגלגלה משם בעצמה, כי יש לה עוגן קונקרטי לדבר עליו, לא צורך להמציא נושא שיחה מהאוויר.

מה הורים יכולים לעשות בבית

הצעה פשוטה היא ליצור בבית פעילויות שדורשות שיח קצר עם מישהו אחר, ולא לפתור את זה בשביל הילד, לשלוח אותו לבקש מהשכן כלי שחסר, לבקש ממנו להסביר לאח הקטן שלב במשחק, וכל אלה הם אימונים זעירים אבל משמעותיים, וככל שהילד מצטרף יותר למצבים שדורשים שיח ישיר, היכולת הזו מתחזקת כמו כל שריר אחר.

מה ההבדל בין ילד שמתקשה חברתית לילד שבוחר בדידות מתוך בחירה

הורים רבים מתבלבלים בין ילד שנהנה לפעמים מזמן לבד, ובין ילד שמתקשה ליצור קשר כשהוא כן רוצה בכך, וההבדל נמצא בשאלה הפשוטה, האם הילד נראה מרוצה מהבדידות שלו או מתוסכל ממנה, וילד שבוחר לקרוא לבד שעה ואז יוצא בשמחה לשחק עם חברים, שונה מאוד מילד שרוצה חברים ולא מצליח ליזום קשר ונשאר בצד מתוך תסכול אמיתי.

ההורה שמזהה את ההבדל הזה נכון, יודע מתי להשאיר לילד שלו מרחב ומתי לדאוג ליצור הזדמנויות תרגול, ודווקא הילד השני, זה שמתוסכל ולא רק לבד מתוך בחירה, הוא זה שנהנה הכי הרבה ממסגרת שמאלצת שיתוף פעולה סביב משימה.

מה לעשות עם ילד שמדבר נהדר עם מבוגרים אבל נתקע עם בני גילו

יש ילדים שמרגישים בטוחים הרבה יותר בשיחה עם מבוגר, שם הכללים ברורים ויש תמיד מישהו שמוביל את השיחה, ומתקשים בדיוק באותה מידה עם בני גילם, כי שם אין מבוגר שידאג לכיוון השיחה וצריך ליזום בעצמם, וזה בדיוק המקום שבו עבודה בקבוצת ילדים על משימה משותפת עוזרת, כי היא יוצרת מצב שבו אין מבוגר שמוביל את השיח, אבל יש עוגן ברור, התוצר המשותף, שסביבו השיחה בין הילדים נוצרת מעצמה.

להעמקה נוספת בנושא, מוזמנים לקרוא גם את מיומנויות חברתיות אצל ילדים: מה זה כולל בפועל ואיך מחזקים את זה בבית.

שאלות שהורים שואלים

האם מגבלת מסך עוזרת לבד?

היא עוזרת רק אם יש לה תחליף פעיל, והגבלת מסך בלי הזדמנות חברתית אחרת פשוט מייצרת שעמום, לא כישורים חברתיים.

מה אם הילד מעדיף תקשורת דיגיטלית ולא רוצה פנים אל פנים?

מתחילים בקבוצות קטנות עם משימה ממוקדת, לא בקבוצה גדולה חברתית שמעוררת לחץ מיידי.

באיזה גיל זה הכי קריטי?

אין גיל אחד קריטי, אבל שנות בית הספר היסודי הן חלון חשוב מאוד לתרגול הזה, לפני שהדפוסים מתקבעים בגיל ההתבגרות.

שלכם, מרסל רביבו, בייקידס – העצמה פוגשת אפייה.

הילד שלכם בגילאי 8 עד 14?

תוכנית ההעצמה של בייקידס עובדת בקבוצות קטנות, פעם בשבוע אחר הצהריים, עם תוצאה שהילד מחזיק ביד בסוף כל מפגש.

לפרטים על תוכנית ההעצמה

נציג מהצוות של מרסל יחזור אליכם עם כל הפרטים.

מוזמנים לשתף את המאמר עם חברים או בני משפחה

מרסל רביבו

מרסל

יש תגובה אחת לילד שאומר אני לא טוב בשום דבר