יש שאלה שאני מקבלת כמעט שבועית.
"מרסל, ניסיתי ללמד את הילד שלי לאפות, נגמר בצרחות, מה עשיתי לא בסדר?"
ובכל פעם שאני שומעת את זה, אני מחייכת קצת. כי המקרה הוא תמיד אותו דבר. ההורה לא עשה שום דבר רע. הוא פשוט ניגש למשימה כאל פעילות, ובמטבח, כשהילד מעורב, זה לא פעילות. זה דינמיקה.
אסביר.
המטבח הוא חדר אחר כשהילד נכנס אליו
אני מנהלת מטבח שלי כבר שנים. אני יודעת איפה כל דבר, איך כל דבר מתנהג, מה לעשות כשהמתכון מתפרק. זה הבית שלי.
כשהילד נכנס פנימה, פתאום הכל אחר. הוא לא יודע איפה הכפיות. הוא רוצה לעשות את הדברים בצורה שלו. הוא יבחר ביצה רעה כי היא בדיוק בדיוק "מתאימה לו". הוא יערבב חזק מדי ויעוף קמח על כל הבית.
ואתם, ההורים, נכנסים למצב פיקוח. כי אתם רגילים שהמטבח הוא שלכם. ופתאום אתם רואים בלאגן ולא יכולים לסבול.
זה הרגע שזה נשבר.
3 דברים שאני עושה שונה
אחת, אני לא נכנסת לאותה משימה איתו.
כשמלמדים ילד לאפות, ההורה לא יכול לעשות את אותה עוגה. אם אתם מערבבים יחד את הקמח, מי המורה ומי התלמיד? מי טועה ומי מתקן? זה מתבלבל.
מה שאני עושה, אני מסבירה לו ויוצאת. אני יושבת במרחק כזה שאני יכולה לראות שהוא בטוח, אבל הוא עושה את זה לבד. הוא מרים את העיניים, אני מחייכת, וזהו.
שתיים, אני לא מתערבת באמצע.
ברגע שהוא לקח החלטה, גם אם זאת לא ההחלטה שאני הייתי בוחרת, אני נותנת לה לקרות. אם הוא שם יותר חלב ממה שצריך והעוגה תהיה רכה מדי, זה בסדר. הוא ילמד.
ההתערבות שלי עוצרת את הלמידה. הילד שלי כבר ניסה לעשות גלידה במיקסר ולא ידע למה זה לא עובד. הסברתי לו אחרי, לא במהלך. ולא אמרתי "אמרתי לך", כי לא אמרתי לו.
שלוש, אני מסיימת תמיד עם טעימה.
לא משנה איך יצאה התוצרת, יש רגע של ישיבה ביחד. אנחנו אוכלים, מדברים, אומרים מה אהבנו ומה היה מוזר. זה לא משוב, זה ארוחה. ההבדל קריטי.
למה זה חשוב מעבר לעוגיות
ללמד ילד לאפות זה לא ללמד אותו אפייה. זה ללמד אותו שיש דברים שאפשר לתכנן, לבצע ולתת לאחרים. שיש דברים שדורשים סבלנות. שיש רגעים שאתה אחראי וזה בסדר. שאפשר ליצור משהו מהאוויר.
הילד שמתחיל לאפות בבית עם תחושת הצלחה, נושא את התחושה הזאת איתו לבית הספר, לחברים, לכל מקום שהוא יבוא בו לידי ביטוי.
זה לא ילד אחר. זה אותו ילד עם משהו חדש בכיס.
3 שאלות שהורים שואלים אותי
מאיזה גיל אפשר ללמד ילד לאפות לבד?
מ-7 אפשר להתחיל עם פיקוח קל. מ-9 ילד יכול לרוב לעבוד לבד עם המתכון הנכון. השאלה היא לא הגיל אלא הבגרות שלו במטבח, כלומר האם הוא יודע לבקש עזרה כשצריך.
מה אם הילד שלי לא מתעניין בכלל באפייה?
לא הכל ילדים אוהבים אפייה, וזה בסדר. אבל הרבה פעמים זה לא העניין שחסר אלא הגישה. אם הוא ראה אפייה רק כעבודת הורים מתוסכלת, לא יתן לזה הזדמנות. תכניסו אותו פעם אחת לחוויה כיפית, ותהיו מופתעים.
איך אני יודעת מתי לסיים שיעור אפייה?
לפני שהילד נשבר. הסימן שלי לסיום הוא לא "סיימנו את המתכון", הוא "הילד עדיין נהנה". אם הוא התעייף או התעצבן, אני סוגרת באמצע ואוכלת מה שכבר הכנו. בפעם הבאה הוא ירצה לחזור.
אני יודעת שזה לא תמיד פשוט במציאות עם 3 ילדים והבית כמטבח קרב. אבל הניסיון שלי הוא שאם תיתנו לעצמכם רק 30 דקות פעם בשבוע למשהו אחד פשוט, זה משנה לגמרי את הדינמיקה.
שלכם,
מרסל רביבו
בייקידס – העצמה פוגשת אפייה
מאמרים נוספים שיעניינו אותך
מוזמנים לשתף את המאמר עם חברים או בני משפחה
מרסל
