במשך שנים בעבודה שלי, גם בפנימייה וגם בקבוצות שאני מנחה היום, שמתי לב לדבר שלא תמיד ברור להורים, פחדים אצל מתבגרים לא הם קטגוריה אחת גדולה, ויש הבדל עמוק בין נער שמפחד להיכשל, לבין נער שמפחד שידחו אותו, ושני הפחדים האלה נראים דומים מבחוץ, שניהם גורמים להימנעות, אבל הם דורשים תגובה שונה לגמרי מהסביבה.
פחד מכישלון
נער שמפחד מכישלון מתמקד בתוצאה, הוא לא רוצה לנסות דבר שהוא לא בטוח שיצליח בו, כי הכישלון עצמו מרגיש לו כמו הוכחה שהוא לא מספיק טוב, והפחד הזה קשור לתחושת מסוגלות אישית, והוא נבנה הרבה פעמים מתוך סטנדרטים גבוהים שהנער שם לעצמו, לפעמים גבוהים יותר מכל מה שההורים ציפו ממנו בפועל.
הטיפול בפחד הזה דורש חשיפה לכישלון קטן ובטוח, במינון מדוד, ונער שחווה כישלון קטן, ורואה שהוא יכול להתאושש ממנו ולהמשיך, מפתח סיבולת לכישלונות גדולים יותר בהמשך, ואם ממשיכים להגן עליו מכל ניסיון שעלול להסתיים בכישלון, הפחד רק גדל.
פחד מדחייה
פחד מדחייה הוא עניין אחר, הוא לא עוסק בתוצאה של הפעולה, הוא עוסק בשאלה אם הקבוצה תקבל אותו, ונער עם הפחד הזה יכול להצליח במשימה בלי שום קושי, אבל להימנע ממנה כי הוא חושש מתגובת הסביבה, מה יחשבו עליי, אני אהיה לצחוק, אני אהיה היחיד שלא יודע.
כאן הטיפול שונה לגמרי, לא עוזר לחשוף אותו לכישלון, כי זה לא כישלון שהוא מפחד ממנו, ועוזר ליצור מקום שבו הקבוצה מקבלת, שבו נורמלי לא לדעת, שבו שאלה טיפשית לא גוררת תגובה שלילית, וברגע שהוא חווה קבוצה כזו, ולו פעם אחת, הפחד מתרכך.
מה שלמדתי מלעבוד עם קבוצות
בעבודה שלי עם מתבגרים, אני בונה את המרחב כך שכישלון קטן קורה אצל כולם, בלי יוצא מהכלל, וכשכולם מתמודדים עם משהו שלא הלך כמתוכנן, הבושה היחידאית נעלמת, והקבוצה הופכת למקום בטוח גם לנער שמפחד מכישלון וגם לנער שמפחד מדחייה, ואני רואה את זה שוב ושוב, נער שנכנס מוגן ומסוגר, ויוצא מהתהליך עם יכולת לדבר בקול, לשאול, ולטעות בלי לקרוס.
מה כששני הפחדים מתערבבים זה בזה
יש נערים שמגיעים אליי עם ערבוב של שני הפחדים, חוששים גם מכישלון וגם מדחייה, ואז קשה להם במיוחד להתחיל כל דבר חדש, כי כל ניסיון נושא בתוכו שני איומים בבת אחת, הן האפשרות שזה לא יצליח והן האפשרות שאנשים יראו את זה לא מצליח, ובמקרה כזה אני מתחילה דווקא מהרכיב החברתי, בונה קבוצה בטוחה קודם, ורק אחר כך מעלה את רמת האתגר במשימות עצמן, כי קודם צריך להסיר את הפחד מעיניים זרות לפני שאפשר להתמודד עם הפחד מהתוצאה.
הסדר הזה חשוב, כי נער שמרגיש בטוח חברתית, מוכן הרבה יותר לקחת סיכון של כישלון, בעוד שנער שעדיין חושש מתגובת הסביבה, יימנע מכל ניסיון גם אם הוא בטוח שהוא יכול להצליח בו.
מה עושים כשהנער מסרב לדבר על הפחד בכלל
הרבה מתבגרים לא יענו בכנות אם שואלים אותם ישירות ממה אתה מפחד, כי עצם השאלה כבר מרגישה חושפנית מדי, ואני ממליצה להורים לא להתעקש על שיחה ישירה, אלא לשים לב להתנהגות, איזה סוגי משימות הנער נמנע מהן, והאם ההימנעות קשורה לחשש מהתוצאה או לחשש מהתגובה של אחרים, ולרוב התשובה מתבררת מעצמה דרך התבוננות, בלי צורך בחקירה מפורשת שרק תגרום לו להיסגר עוד יותר.
להעמקה נוספת בנושא, מוזמנים לקרוא גם את פחדים אצל מתבגרים לא נראים כמו שחושבים, והנה למה זה מטעה כל כך הורים.
שאלות שהורים שואלים
איך מבדילים בין שני סוגי הפחד אצל הילד שלי?
שואלים אותו ישירות מה מפחיד, התוצאה או מה שיגידו, ולרוב התשובה מגיעה מהר יותר ממה שהורים מצפים.
האם פחד מכישלון ופחד מדחייה יכולים להתקיים יחד?
בהחלט, אצל חלק מהמתבגרים שניהם קיימים, ואז חשוב לטפל בכל אחד בנפרד, לא באותה שיטה.
מתי צריך ליווי מקצועי בנוסף לעזרה בבית?
כשהפחד מונע מהנער פעילויות יומיומיות בסיסיות, ולא רק אתגרים חדשים ולא מוכרים.
שלכם, מרסל רביבו, בייקידס – העצמה פוגשת אפייה.
מאמרים נוספים שיעניינו אותך
הילד שלכם בגילאי 8 עד 14?
תוכנית ההעצמה של בייקידס עובדת בקבוצות קטנות, פעם בשבוע אחר הצהריים, עם תוצאה שהילד מחזיק ביד בסוף כל מפגש.
לפרטים על תוכנית ההעצמהנציג מהצוות של מרסל יחזור אליכם עם כל הפרטים.
עוד בנושא הזה
מוזמנים לשתף את המאמר עם חברים או בני משפחה

מרסל
