המורה אומרת שהוא יודע את החומר מצוין, אבל כמעט לא מרים יד, בחוג הוא עומד בצד ומסתכל, במשפחה הוא מדבר חופשי, אבל ברגע שיש סביבו ילדים שהוא פחות מכיר, הוא מתכווץ, אם זה הילד שלכם, אתם בטח שואלים את עצמכם איך עוזרים לו.
הנה הדבר הראשון שחשוב לדעת: הילד הביישן שלכם לא צריך להשתנות, הוא לא צריך להפוך לילד אחר, ביישנות היא לא בעיה ולא פגם, היא מזג.
העולם מתייחס לביישנות כמשהו לתקן
כמעט כל מה שכתוב על ילדים ביישנים מדבר באותה שפה, איך להוציא אותו מהקליפה, איך לעזור לו להתגבר, איך לגרום לו לדבר, כל הגישה הזאת מניחה הנחה אחת: שמשהו בילד שגוי, וצריך לתקן אותו.
זאת ההנחה השגויה, ביישנות היא לא קליפה שצריך לפצח, יש ילדים שנכנסים לכל מצב חברתי בסערה, ויש ילדים שבודקים קודם, מתבוננים, ורק אז נכנסים, שני הסוגים בסדר גמור, הילד הביישן לא צריך תיקון, הוא צריך מקום אחר.
מה באמת עובר על ילד ביישן
ילד ביישן הוא לרוב ילד עם עולם פנימי עשיר, הוא קולט הרבה, מרגיש הרבה, ושם לב לדקויות שילדים אחרים מפספסים, בדיוק בגלל זה הוא גם זהיר יותר, הוא מודע למבטים, לתגובות, לאפשרות שמישהו יצחק, הזהירות הזאת היא לא חולשה, היא רגישות גבוהה.
כשילד כזה לא מרים יד, זה לרוב לא כי הוא לא יודע, זה כי המחשבה ומה אם אטעה, ומה יחשבו עליי, חזקה מספיק כדי לעצור אותו, הוא לא בורח מהתשובה, הוא בורח מהחשיפה.
מה שהילד צריך הוא לא להפוך לקולני, הוא צריך לצבור חוויות שבהן הוא מגלה שמותר לו להישמע, ושכשהוא נשמע, לא קורה אסון.
מה לא עוזר
הדחיפה לא עוזרת, נו, תגיד משהו, אל תהיה ביישן, תתגבר על זה, הילד שומע את המשפטים האלה כמסר שמשהו בו צריך תיקון, זה מגביר את הלחץ, ולחץ אף פעם לא עוזר לילד להיפתח.
גם תיוג לא עוזר, כשאומרים עליו הוא ביישן, גם בחיוך וגם באהבה, הילד מקבל הגדרה, וילד שמקבל הגדרה נוטה לחיות לפיה, עדיף לתאר התנהגות מאשר להדביק תווית, הוא לוקח לעצמו זמן להתחמם, נשמע אחרת לגמרי מהוא ביישן.
מה כן עוזר: קבוצה קטנה ובטוחה
ילד ביישן פורח כשהסביבה מרגישה לו בטוחה ומספיק קטנה, בכיתה של שלושים ילדים, הסיכון מרגיש עצום, בקבוצה קטנה של כמה ילדים, שבה כולם עושים את אותו דבר, הסיכון יורד דרמטית, ופתאום יש מקום להישמע.
זה אחד הדברים שאנחנו רואים שוב ושוב בתוכנית ההעצמה של בייקידס, ילדים שבכיתה כמעט לא מדברים, מוצאים בתוך הקבוצה הקטנה במטבח את הקול שלהם, לא כי מישהו דחף אותם, אלא כי הסביבה אפשרה את זה.
האפייה עוזרת כאן באופן מיוחד, כשילד עסוק במדידה, בלישה ובעיצוב, יש לו מה לעשות עם הידיים, הוא לא ילד שעומד במרכז ומרגיש שבוחנים אותו, הוא ילד שעסוק במשהו, ומתוך העיסוק, השיחה נולדת בטבעיות, הוא מספר על מה שהוא מכין, שואל שאלה, ולא שם לב שהוא מדבר.
הצלחה שמדברת בשבילו
יש רגע מיוחד שקורה לילד ביישן במטבח, הוא מסיים להכין משהו, וזה יוצא יפה, ילד אחר אומר וואו, איך עשית את זה, ופתאום, בלי שאמר מילה, הילד הביישן נמצא במרכז, בגלל משהו שהוא יצר.
הרגע הזה מלמד את הילד שלא חייבים להיות הקולניים ביותר כדי לקבל מקום, אפשר לקבל מקום דרך מה שעושים, עבור ילד ביישן, זאת תגלית משחררת.
שאלות שהורים שואלים
האם ביישנות היא בעיה שצריך לטפל בה? לא, ביישנות היא מזג טבעי, הילד לא צריך להשתנות, הוא צריך סביבה בטוחה שתאפשר לו לצבור ביטחון בקצב שלו.
למה הילד מדבר בבית ולא בכיתה? בבית הסביבה בטוחה ומוכרת, בכיתה גדולה הסיכון החברתי מרגיש גבוה, קבוצה קטנה מורידה את הסיכון ומאפשרת לילד להישמע.
איך עוזרים לילד ביישן בלי לדחוף? נותנים לו הזדמנויות קטנות להישמע בלי לחץ, נמנעים מתיוג, ומעמידים אותו בסביבה קטנה ובטוחה שבה הצלחה מדברת בשבילו.
הילד הביישן שלכם לא צריך להשתנות
הוא לא צריך להיות הכי קולני בכיתה, הוא צריך מקום שבו יגלה, בקצב שלו, שיש לו קול, ושכדאי לעולם לשמוע אותו, כשנותנים לו את המקום הזה, הרגישות שהפכה אותו לזהיר הופכת למתנה.
מוזמנים לשתף את המאמר עם חברים או בני משפחה
מרסל
