אני רוצה לדבר רגע ישר אל מנהלת הרווחה שקוראת את זה.
יש לך תקציב לסדנת גיבוש לעובדים. את צריכה לבחור משהו. את עוברת על האופציות, וכולן נראות אותו דבר. Escape Room. סדנת בישול. ערב טריוויה. סדנת קוקטיילים. חברת הפקות עם 5 משחקים מוזרים.
ואת יודעת, מהניסיון שלך, שרובם זה אירוע נחמד שיגמר בעוד שעתיים. העובדים יחזרו הביתה, יספרו שהיה כיף, ולא ייקרה שום דבר מהותי בעבודה ביום שאחרי.
אז למה את בכל זאת בוחרת?
כי את חייבת. ואין סטנדרט. אז בוחרים את הפחות גרוע.
אני רוצה להציע גישה אחרת.
מה הופך סדנת גיבוש לעובדים למשמעותית
אחרי 58 סדנאות שהעברתי לחברות בזום, מ-Google ועד סטארטאפים קטנים, אני יכולה להגיד שיש שלושה דברים שמשנים את כל המשוואה.
אחת, החיבור האנושי חייב להיות אמיתי.
זה לא קורה דרך תחרות. בתחרות אנשים נכנסים למצב של ביצוע. הם רוצים לנצח, או רוצים להיראות טוב. הם לא נחשפים.
מה שיוצר חיבור זה רגעים שאדם מראה משהו פגיע. שהוא לא ידע איך לעשות. שהוא צחק על טעות שלו. שהוא ביקש עזרה מקולגה. ואלה רגעים שקורים רק כשהמסגרת מאפשרת את זה.
שתיים, חייב להיות תוצר אמיתי.
לא תעודה. לא תמונה קבוצתית. תוצר שאדם מחזיק ביד אחרי הסדנה. במקרה שלי, זה משהו שאפו, שעוטף עם סרט ולוקח הביתה. אבל הרעיון רלוונטי לכל תחום.
תוצר אמיתי מחזיר את העובד לרגע של ההצלחה כל פעם שהוא רואה אותו. זה כמו עוגן רגשי.
שלוש, ההמשך חייב להיות מובנה.
זה הכי חשוב, וזה הכי מתפספס. סדנת גיבוש לעובדים שגומרת באירוע ונשכחת ביום אחרי לא שווה את הכסף. צריך משהו שמחזיר את העובדים לחוויה. תמונות שמתפרסמות לאט. קבוצת ווטסאפ של הקבוצה שנשארת פעילה. תיעוד ויזואלי שמופץ אחרי שבוע.
למה זום עובד טוב יותר ממה שחשבת
הרבה מנהלות רווחה חוששות מזום. הן חושבות שזה פחות אינטימי. שזה יראה זול.
אני מבטיחה לך שזה הפוך.
בסדנה פיזית, עובד אחד שלא מרגיש בנוח לבשל יושב בצד, נשאר שתקן, נמנע מההזדמנות. אף אחד לא יודע איך לכלול אותו. הוא יוצא מהיום פחות מחובר, לא יותר.
בזום, כל אדם יושב במטבח שלו. אין דירוג כיתתי. אין מי שעומד מאחורי המקצף. אין מי שכבר היה בסדנה כזאת בעבר. כולם מתחילים מאותה נקודה.
ויש משהו נוסף שגיליתי. בזום, העובדים מאפשרים לראות את הבית שלהם. את הילדים שמציצים מאחורה. את הבן זוג שעובר. את הכלב. זאת חשיפה אישית שלא קורית באולם של חברה.
החיבור שנוצר אחרי 90 דקות של אפייה משותפת בזום, יותר עמוק ממה שראיתי באירועים פיזיים.
שלוש שאלות שמנהלות רווחה שואלות
כמה אנשים אפשר לקיים סדנה אחת?
עם המבנה הנכון, סדנה אחת עובדת מצוין עד 30 משתתפים. מעבר לזה, מומלץ לפצל לקבוצות במקביל. ככה כל אחד מקבל תשומת לב, וזה לא נהפך להרצאה.
מה עם עובדים שלא יודעים לאפות בכלל?
זאת אחת הסיבות שהשיטה עובדת. רוב המשתתפים שלי לא יודעים לאפות. הם לומדים בזמן אמת. וזאת בדיוק חוויית ההצלחה שמיועדת. אדם שלמד משהו חדש בסביבה תומכת מרגיש מסוגל יותר גם בעבודה.
מה לגבי עובדים שלא אוהבים מתוקים?
אנחנו עושים מגוון. גם מאפים מלוחים. גם דברים שאפשר להגיש לארוחת ערב. מי שלא רוצה לאכול את התוצר שלו, מביא אותו הביתה לבן משפחה.
אם את שוקלת סדנה לעובדים שלך לקראת חצי שנה הקרובה, אני שמחה לדבר. הסדנאות שלי מותאמות אישית לכל ארגון, לתקציב ולמטרה. ועוברים ב-90 דקות בלי לוגיסטיקה מסובכת מצידכם.
שלכם,
מרסל רביבו
בייקידס – העצמה פוגשת אפייה
מאמרים נוספים שיעניינו אותך
מוזמנים לשתף את המאמר עם חברים או בני משפחה
מרסל
