מישהי שאלה אותי פעם, "מרסל, יש לך 4 מקצועות. את פסיכותרפיסטית, מדריכת הורים, קונדיטורית, ועבדת בפנימייה 12 שנה. למה בחרת לעבוד דווקא עם אפייה?"
עניתי לה תשובה שזה לא היה הבחירה הראשונה שלי. זה היה התובנה.
תנו לי להסביר.
מה אפייה לילדים נתנה לי שאף כלי אחר לא נתן
כשהייתי בפנימייה עם ילדים בסיכון, ניסיתי הרבה כלים. שיחות אחד על אחד. קבוצות מובנות. אומנות. תנועה. ספורט. דמיון מודרך.
כל אחד עבד בצורה מסוימת. אבל היה משהו אחד שראיתי שוב ושוב, אצל ילדים שונים לחלוטין. ברגע שהילד נתן לי משהו שהוא יצר במו ידיו, משהו מהותי בהתנהגות שלו השתנה.
לא שיחה. יצירה.
אז התחלתי לשאול את עצמי, מה הופך יצירה ל-יצירה בעיני הילד? וגיליתי שיש 4 תנאים.
אחת, היא חייבת להיות שלמה. לא חצי כיתת ציור, אלא משהו עם התחלה, אמצע, וסוף.
שתיים, היא חייבת להיות מוחשית. משהו שאפשר להחזיק ביד, לטעום, להריח.
שלוש, היא חייבת להיות מועילה. שיש לה תכלית, מישהו מקבל אותה ונהנה.
ארבע, היא חייבת לעמוד בסטנדרט אמיתי. לא "כל הכבוד". סטנדרט.
ואיזה כלי עומד בכל 4 התנאים האלה? אפייה.
למה לא רק "פעילות יצירה" בכלל
הרבה הורים שואלים אותי, "אם זה היצירה שעוזרת, אז ילד שמצייר זה לא אותו דבר?"
לא ממש. ואני אסביר למה.
ציור הוא יצירה אסתטית. כשהילד מסיים, הוא תולה אותו על המקרר, ואמא אומרת "וואו". אבל אין סטנדרט. כל ציור של ילד מקבל וואו. וזה לא רע, אבל זה לא אותו דבר.
באפייה יש סטנדרט אמיתי. בצק שלא תפח, לא תפח. עוגיות שנשרפו, נשרפו. הילד יודע. הוא יודע שאף אחד לא יכול להציל את התוצר אם הוא טעה. וזה מה שעושה את ההצלחה לאמיתית.
ואז כשהיא קורית, היא מהותית.
מה זה עושה רגשית לילד
מ-1,283 הילדים שעברו דרכי, ראיתי תהליך שחוזר על עצמו.
הילד מגיע בפעם הראשונה עם ביטחון נמוך. הוא לא נוגע בחומרים, מחכה להוראה ברורה, פוחד לטעות. אני נותנת לו משימה קטנה. הוא מסיים אותה. אנחנו לא מציינים. הוא חוזר הביתה עם החלה.
מה שקורה אחר כך זה הקסם. הוא מראה את החלה לאמא. אמא טועמת. אמא אומרת "וואו, אתה עשית את זה?". הוא רואה את עצמו בעיניים של אמא. שוב.
הפעם הבאה שהוא מגיע אליי, הוא כבר אחר. הוא נוגע בחומרים בלי לבקש רשות. הוא שואל שאלות. הוא מציע רעיון.
זה לא נכון רק לאפייה לילדים מהפנימייה. זה נכון לכל ילד שעובד עם אפייה בסביבה מעצימה.
3 שאלות שהורים שואלים אותי
מאיזה גיל עבודה עם אפייה לילדים מתחילה לתת ערך?
מ-7. לפני זה הילד נהנה אבל לא מקבל את הערך הרגשי שאני מתארת. הוא צריך גיל שבו הוא מבין שהוא יצר משהו אמיתי.
ילד שלי לא אוהב אוכל מתוק. אפייה תהיה רלוונטית לו?
בהחלט. רוב מה שאני מלמדת זה לא עוגיות. זה גם פוקאצ'ה, פיתות, פיצה ביתית, בורקס. אפייה כוללת כל דבר שאופים. הילד שלכם יתחבר למשהו.
איך אני מתחילה אפייה לילדים בבית בלי שזה ייהפך לאסון?
תחילי מהמתכון הכי פשוט שאת מכירה. עוגיות שוקולד צ'יפס. תני לילד להוביל, תני לו ליפול, תני לו להצליח. תשכחי לרגע על הבית הנקי. זה משחק ארוך טווח.
אם הסיפור הזה מהדהד לכם, יכול להיות שיש משהו בעבודה שלי שמתאים גם לילד שלכם. אבל יותר חשוב מזה, גם אם לא איתי, תכניסו את האפייה לבית שלכם. זה הכלי הכי עוצמתי שיש להעצמה אמיתית של ילד.
שלכם,
מרסל רביבו
בייקידס – העצמה פוגשת אפייה
מאמרים נוספים שיעניינו אותך
מוזמנים לשתף את המאמר עם חברים או בני משפחה
מרסל
