מתכוני אפייה לילדים שאני בוחרת בכוונה, ומה אני רואה ב-4 הדקות הראשונות

מתכוני אפייה לילדים אצלי תמיד פשוטים, וזה לא בגלל שילדים לא מסוגלים למורכב, זה בגלל ש-4 הדקות הראשונות של כל מפגש יקרות לי יותר מהמתכון

יש 4 דקות בתחילת כל מפגש שאני לא מדברת, הילדים לשים, אני עוברת בין השולחנות, ומסתכלת על הידיים שלהם, על הכתפיים, על הנשימה, באותן 4 דקות אני יודעת על הילד יותר ממה שהוא יודע על עצמו

יש ילד שמתחיל ללוש בעוצמה גדולה, מנסה לכבוש את הבצק, הזרועות נוקשות, הכתפיים גבוהות, אני לא אומרת לו להירגע, אני מסתכלת, ויודעת שבבית הוא לפעמים מתקשה לעצור, יש לו עומס שצריך לצאת והבצק הוא הפלט הראשון של היום

יש ילד שלש בקצב הכי איטי בחדר, אצבעות בלבד, לא כל היד, מסתכל על הילדים האחרים מדי דקה, ואני יודעת שהוא לא בטוח שהוא עושה את זה נכון, גם אם איש לא אמר לו דבר

יש ילדה שלשה ומדברת בו זמנית, גוף לבצק, פה לחברה, ואני יודעת שהיא ילדה שנמצאת ברמת ערנות גבוהה, היא לא נחה אף פעם, ולישה היא הפעם הראשונה ביום שהיא ממקדת את היד במשהו אחד

ויש ילד אחד או שניים שלשים בקצב יציב, נשימה רגועה, כתפיים נמוכות, ואני יודעת שלהם אני לא צריכה להתערב הרבה

למה מתכוני אפייה לילדים אצלי תמיד פשוטים

מתכון מורכב גונב את 4 הדקות האלה, כי הילד עסוק במתכון במקום בלישה, מתכון פשוט משחרר את הראש שלו לעבודה הגופנית, ואז קורה הקסם הקטן שאני מחפשת

לחמנייה, חלה, עוגיות שוקולד צ'יפס, אלה לא בחירות מקריות, אלה מתכונים עם פחות מ-7 רכיבים, בלי שלבי המתנה מורכבים, ועם תוצר שילד יכול להחזיק ביד תוך 90 דקות, וכל אלה לא לטובת המתכון, אלא לטובת הילד

למה אני שותקת ב-4 הדקות האלה

כי הרבה ילדים בחיים שלהם, אף פעם לא היו 4 דקות שמישהו מבוגר היה שם רק כדי להסתכל בלי להעיר

הורה אמרה לי פעם, "אני לא יודעת מתי בפעם האחרונה הסתכלתי עליו 4 דקות בלי לבקש משהו, בלי לתקן, בלי להגיד תאכל את הירקות"

ב-4 דקות של שתיקה ועשייה משותפת בקבוצה, הילד מקבל משהו שהוא לא רגיל לקבל, להיות נראה בלי דרישה, וזה אולי הדבר היחיד שאני יכולה להגיד שאני עושה אותו אחרת ממה שעושים בבית של רוב הילדים, וזה לא רק שלי, זה משהו שכל הורה יכול לתת, אם הוא מחליט שכן

מה הבצק עושה לילד באותו זמן

הוא לא קסם, הוא חומר עם התנגדות, הוא דוחף חזרה כשאתה דוחף אותו, וזה אומר שאתה לא יכול לחשוב על שום דבר אחר באותו רגע, אם תחשוב, הבצק יתדבק לך לידיים

הילדים לא יודעים את זה, אבל הגוף שלהם מבין, הלישה היא חזרה על תנועה עם משוב פיזי, והיא מרגיעה את המערכת בלי שהילד צריך להבין למה

ילד שנכנס מתוח לקבוצה, יוצא מהבצק שונה, גם בלי שאני אמרתי לו מילה, וגם בלי שאני התערבתי בלישה שלו

הילד יודע שהוא נראה

מה שקורה אחרי 4 הדקות, זה שהילד מתחיל לדבר, פתאום הוא מגלה את הילד לידו, פתאום הוא שואל שאלה על המתכון, פתאום הוא מציע עזרה, בלי שאני אמרתי "אתם צריכים לעבוד ביחד"

זה לא בגלל שאני מורה טובה, זה בגלל שהוא קיבל 4 דקות שבהן מבוגר היה איתו בלי לבקש, וזה רגע שמרשה לו להוציא את ההגנה שהיה מחזיק עליה כל היום

ב-4 שנות בייקידס ראיתי את התופעה הזאת חוזרת על עצמה, וזה הדבר שאני הכי לא יכולה להסביר להורים שמסתכלים מהצד וחושבים שאני "מלמדת אפייה", אני לא, אני יוצרת 90 דקות שבהן הילד מקבל משהו אחר ממה שהוא רגיל לקבל

ולפעמים זה מספיק

מוזמנים לשתף את המאמר עם חברים או בני משפחה