הילד שסירב לגעת בקמח, ומה קרה כשאפה לבד

מפגש שבונה ביטחון עצמי אצל ילדים נמדד ברגע אחד, מה קורה כשמשהו נכשל, אם המדריך מתקן, הילד למד שהוא זקוק להצלה, ואם הילד מתקן, הוא למד שהוא מסוגל

נער אחד הגיע אליי ולא הסכים לגעת בקמח, לא בבצק, לא בקערה, בכלום, הוא ישב בצד והסביר שזה לא מעניין אותו

לא הפעלתי עליו לחץ, נתתי לו לשבת, שבוע שלם

מה באמת קורה מאחורי הסירוב

ילד שמסרב לפני שניסה לא מסרב לפעילות, הוא מסרב לסיכוי להיכשל מול אנשים, וזה הרבה יותר נפוץ ממה שהורים מזהים

הסירוב אפילו הגיוני מבחינתו, אם לא ניסיתי לא נכשלתי, ואם לא נכשלתי אין על מה לצחוק

וכל עוד מנסים לשכנע אותו, מחזקים בדיוק את ההיגיון הזה, כי הלחץ מוכיח לו שיש כאן מבחן

מה שבנוי נכון במפגש

לכל ילד עמדה משלו ומשימה משלו, אין רגע שבו מישהו עומד מול קבוצה ומציג, החיבור בין הילדים קורה תוך כדי עבודה

המשימה תמיד מסתיימת במשהו מוחשי, ולכן ההצלחה לא תלויה במבוגר שיאשר אותה

ויש רגע מתוכנן של תקלה, בצק שלא תופח, משהו שנשרף, ואני לא מצילה, אני מראה ונותנת לילד לעשות שוב

כשכל הקבוצה מפשלת באותו שלב, הכישלון מפסיק להיות סוד אישי ומתחיל להיות שפה משותפת, וזה הרגע שמשחרר את הילדים הכי חסומים

מה קרה עם הנער

בשבוע השני הוא עדיין ישב בצד, אבל התחיל להסתכל, בשבוע השלישי הוא שאל שאלה אחת על התנור

בשבוע הרביעי הוא ניגש לשולחן כשכולם כבר עבדו, ועשה את הכל לבד מההתחלה ועד הסוף בלי לבקש עזרה אחת

ואז קרה הדבר שאני זוכרת, הוא נשאר אחרי כולם כדי לנקות את העמדה שלו, אף אחד לא ביקש ממנו

מה לשאול לפני שנרשמים

כמה ילדים בקבוצה, בקבוצה גדולה הילד חוזר להיות צופה

מי מתקן כשמשהו נכשל, זו השאלה שמגלה הכל

ומה הילד יוצא איתו בסוף, אם התשובה היא רק תחושה טובה, זה לא מספיק

שאלות שהורים שואלים

מה עושים עם ילד שמסרב להשתתף?
לא כופים ולא משכנעים, נותנים לו לשבת ולראות, רוב הילדים נכנסים לבד ברגע שהם מבינים שאף אחד לא בוחן אותם

כמה ילדים יש בקבוצה?
קבוצות קטנות בלבד, זה תנאי ולא העדפה, כי לכל ילד צריכה להיות עמדה ומשימה משלו

לאיזה גיל זה מתאים?
8 עד 14, ובגיל הזה ההשפעה הגדולה ביותר כי הילד עדיין מגבש את מה שהוא חושב על עצמו

שלכם, מרסל רביבו, בייקידס – העצמה פוגשת אפייה

מוזמנים לשתף את המאמר עם חברים או בני משפחה