אתם מבקשים ממנו לסדר את החדר. הוא שומע, מהנהן, ולא זז. אתם מבקשים שוב. הוא אומר "עוד דקה". הדקה הופכת לחצי שעה. אתם מרימים את הקול. הוא מסדר חמישה דברים ועוצר.
ילד שלא מקשיב הוא לא ילד רע. ולרוב הוא גם לא מחליט להתעלם.
הגדרת הבעיה הלא נכונה שגורמת לכל השיטות לא לעבוד
כשמדברים על ילד שלא מקשיב, הדיון מגיע מהר מאוד לגבולות, לתוצאות, לעקביות. כל אלה נכונים. אבל הם לא מסבירים למה הילד הספציפי שלכם לא מקשיב.
כי ילדים לא מקשיבים מסיבות שונות לגמרי.
יש ילד שלא מקשיב כי הוא עסוק מדי בחשש ממה שיגידו עליו. יש ילד שלא מקשיב כי אין לו כלים לסדר לעצמו את המשימה בראש. יש ילד שלא מקשיב כי הוא לא מרגיש שדבריו נשמעים, אז גם הוא לא שומע.
הפתרון לכל אחד מהם שונה. ולתת לכולם את אותו פתרון זו הטעות הכי נפוצה.
מה קורה אצל הילד הזה בפועל
ילד בן 12 שלא מקשיב בבית לרוב לא מקשיב גם בכיתה. המורה אומרת שהוא "במקומות אחרים". בפעילויות הוא יושב בצד. בסיטואציות חברתיות הוא מתקשה להיות נוכח.
יש שגרה שלמה שנבנית סביב חוסר הנוכחות הזה. הוא לא אוסף, לא מביא את הדף, לא זוכר מה אמרו. ובבית זה מתחיל להרגיש כמו מלחמה.
זה לא עצלות. זו לא חוצפה. זה ילד שלא מצא עדיין את הסיבה להיות נוכח.
מה לא עוזר
להעלות את הקול. לחזור על אותה בקשה שוב ושוב. לאיים בתוצאות ולא לקיים. לעשות בשבילו כי "מהר יותר". להסביר לו שוב ושוב למה חשוב לשמוע.
הגישות האלה לא בונות שינוי. הן מייצרות שקט זמני, ואחריו את אותה הנקודה שוב.
מה כן עוזר
מסגרת שמחייבת נוכחות אמיתית. לא ישיבה בכיסא, אלא עשייה ממשית שאי אפשר לברוח ממנה לראש.
בתוכנית של בייקידס ילדים שהוגדרו "לא מקשיבים" מגיעים לפגישה ומוצאים את עצמם עסוקים מכדי לא להיות שם. הבצק לא ממתין. הצוות צריך אותם. יש תוצאה שהם לוקחים הביתה, ותוצאה שתלויה בכמה שהם היו נוכחים.
לא מגיעים לנוכחות הזו דרך הרצאה. מגיעים אליה דרך עשייה שמדברת בשפה שהילד הזה מבין.
ההורים רואים את זה גם מחוץ למטבח.
שאלות שהורים שואלים על ילד שלא מקשיב
האם זה קשור לאבחון כמו ADHD?
לא בהכרח. ילדים רבים שלא מקשיבים אין להם אבחון. התוכנית מתאימה לשני המצבים. מה שחשוב הוא לא הסיווג אלא הצורך.
כמה ילדים יש בכל קבוצה?
הקבוצות קטנות כדי שכל ילד יקבל תשומת לב אמיתית. ילד שלא מקשיב בקבוצה גדולה הופך שקוף. בקבוצה קטנה אי אפשר.
מה אם הילד מסרב לבוא?
זה קורה. לרוב בפגישה הראשונה. בפגישה השנייה הם כבר שואלים מתי מגיעים שוב. יש משהו בסיטואציה של אפייה שמדבר אפילו לילדים שמתנגדים לכל דבר אחר.
מרסל רביבו. בייקידס.
מאמרים נוספים שיעניינו אותך
מוזמנים לשתף את המאמר עם חברים או בני משפחה
מרסל
