מנהלת רווחה שאיתה דיברתי לפני כמה חודשים אמרה לי משהו שנשאר איתי: "אנחנו עושים גיבוש כל שנה. הפעם אחרי הפעם אנשים יוצאים עם חיוך ואני לא רואה שום שינוי."
היא צדקה. גיבוש שנגמר בדלת – לא גיבוש. זה בידור.
הבעיה לא בסדנה. הבעיה בגישה. ולכן כשמשפחה נכנסת לתמונה – הכל עובד אחרת.
מדוע פעילות גיבוש רגילה לעתים קרובות לא עובדת
מחקרים בפסיכולוגיה ארגונית מראים שגיבוש אפקטיבי דורש שלושה מרכיבים:
- חשיפה אמיתית – לא ביצועים, אלא משהו אמיתי מהאדם
- פגיעות מוגנת – מרחב שבו מותר לא לדעת, לנסות, לטעות
- ניצחון משותף – הצלחה שאפשר לייחס לכולם, לא רק לכוכבים
סדנאות אפייה בזום בנויות סביב שלושת המרכיבים האלה בדיוק – ולכן התוצאות שונות.
למה "עם המשפחה" – ולא עוד אירוע מקצועי
כשעובד פותח את המצלמה בזום ובאחד המסגרות נראים ילדים קטנים, כלב שמנסה לטפס, שותף/ה בחיים מתעניין/ת – משהו משתנה.
האנושיות נכנסת.
זה לא סנטימנטליות. יש לזה הסבר פסיכולוגי: כשאנחנו רואים את האדם בתוך הבית שלו, בתוך הקשרו האמיתי – אנחנו לא מדברים עם "עמית לעבודה". אנחנו מדברים עם אדם שלם. והקשר שנוצר – שונה.
מה עושים בסדנאות זום של בייקידס
- הכנת מאפה מקצועי – כל משתתף עובד במטבח שלו, עם חומרים שהוכנו מראש
- הדרכה חיה של מרסל רביבו – פסיכותרפיסטית ומדריכת הורים שמבינה דינמיקות קבוצה
- רגעי שיתוף – מובנים בתוך הסדנה, לא נוספים לה
- ניצחון קולינרי – כולם מסיימים עם מוצר שהצליח
מה חברות מספרות אחרי סדנאות זום
"אנשים שלא דיברו זה עם זה שנים פתחו שיחה על מה ילדיהם אוהבים לאפות. שבוע אחר כך הם עדיין מדברים."
"מנהל שרגיל להיות כובש בישיבות היה הפחות מיומן בסדנה – וזה בדיוק מה שהוא היה צריך."
למה זום – ולא פגישה פיזית
לא כי זה קל יותר לוגיסטית (אם כי זה נכון גם). אלא כי הבית הוא המרחב הכי אמיתי שיש לאדם. לראות מישהו בביתו – זה פריבילגיה. לחלוק את הביתיות הזו ביחד – זה קשר.
בנוסף: כשאין חדר ישיבות, אין היררכיה פיזית. כולם באותו גודל על המסך. זה משחרר.
רוצים להביא את בייקידס לצוות שלכם?
סדנאות הזום של בייקידס מותאמות לארגונים וחברות – עם גמישות מלאה על מספר המשתתפים, תאריכים, ורמת הקושי של הסדנה.
שלכם, מרסל רביבו, בייקידס – העצמה פוגשת אפייה.
