בני נוער זה לא ילדים גדולים. את זה למדתי בשנים שעבדתי עם נוער בפנימייה, הרבה לפני שנכנסתי למטבח. הפער בין נער בן ארבע עשרה לילד בן שמונה הוא עצום, וקורס אפייה לנוער שמתייחס אליהם אותו דבר מאבד אותם תוך חמש דקות.
השאלה ששואל נער
ילד צעיר שואל "האם זה כיף". נער שואל שאלה אחרת לגמרי: "האם זה אני". בגיל הזה הם בונים זהות, והם רגישים בטירוף לכל דבר שמרגיש מזויף, ילדותי, או מתנשא. הם רואים מבעד לזה מיד.
והם גם בגיל שבו הרבה מהם נסוגים. אל המסך, אל החדר, אל תוך עצמם. וזה בדיוק מה שהופך מסגרת נכונה בגיל הזה לכל כך יקרה: היא מגיעה ברגע שבו הם הכי מתרחקים, ומציעה להם מקום בלי לדרוש מהם להיפתח בכוח.
למה אפייה עובדת איתם דווקא
אפייה נותנת לנער משהו שהוא משווע אליו בלי לדעת: עצמאות אמיתית. במטבח הוא לא ילד שמטפלים בו, הוא אדם שיוצר משהו ממשי בידיים שלו. אין כאן מבוגר שמנסה לרצות אותו, יש תוצאה שהיא או טובה או לא, והוא האחראי עליה.
יש בגיל הזה רעב לאחריות אמיתית, לא למשחק של אחריות. וכשנותנים לנער את זה, הוא נפתח. ראיתי בני נוער שהגיעו עם ברדס על הראש ומבט מנותק, וכמה שבועות אחר כך עמדו והדריכו אחרים. לא כי דרשתי, אלא כי מצאו מקום שלקח אותם ברצינות.
מה שנוער לא יסבול
הם לא יסבלו התנשאות. הם לא יסבלו פעילות שמרגישה כאילו עוצבה לבן שש. הם לא יסבלו מבוגר שמדבר אליהם מלמעלה. קורס אפייה לנוער שעובד מדבר אליהם בגובה העיניים, נותן להם מרחב, ומאמין שהם מסוגלים ליותר ממה שהם מראים כלפי חוץ.
זה ההבדל בין נער שמגיע פעם אחת ולא חוזר, לבין נער שמחכה למפגש הבא.
שאלות שהורים שואלים
הבן שלי לא יסכים בחיים לבוא, מה עושים?
זה נורמלי לחלוטין בגיל הזה. ההתנגדות הראשונית כמעט תמיד נשברת אחרי שהם מגיעים פעם אחת ומגלים שלא מתייחסים אליהם כמו ילדים.
מאיזה גיל זה מתאים לנוער?
בערך משתים עשרה ומעלה, כשהילד מחפש עצמאות ולא רק כיף. הגישה מותאמת לגיל, לא רק התוכן.
זה רק למי שאוהב לבשל?
ממש לא. רוב הנוער שמגיע לא בא מאהבה לאפייה. הם נשארים בגלל מה שהם מקבלים שם, תחושת מסוגלות ומקום משלהם.
שלכם, מרסל רביבו, בייקידס – העצמה פוגשת אפייה.
מאמרים נוספים שיעניינו אותך
מוזמנים לשתף את המאמר עם חברים או בני משפחה
מרסל
