כל הורה מכיר את הרגע הזה. הילד חוזר מבית הספר, זורק את התיק, ולא אומר כלום. שואלים "איך היה?" – "בסדר". שואלים "עם מי שיחקת?" – "עם אף אחד."
זה לא "בסדר". וכהורים, אנחנו יודעים את זה.
מה זה אומר כשילד לא מרגיש שייך?
שייכות היא צורך בסיסי. לא מותרות. לא גחמה. מחקרים בפסיכולוגיה התפתחותית מראים שילדים שחסרה להם תחושת שייכות בגיל 8-16 מפתחים דפוסים של הימנעות חברתית, ביקורת עצמית קשה, וקושי בקבלת החלטות.
הסיבה? הם לא תרגלו להרגיש שמישהו רואה אותם.
שלושת הסימנים שלא תמיד שמים לב אליהם
- הילד מעדיף מסכים על פני אנשים – לא כי הוא "מכור לפלאפון", אלא כי המסך לא שופט ולא מדחה.
- הוא מוותר מהר – נכשל פעם אחת ומפסיק לנסות. לא כי הוא עצלן, אלא כי הוא לא מאמין שהוא מסוגל.
- הוא לא מספר על ההצלחות שלו – כי מישהו פעם לא שם לב, ולמד לשמור לעצמו.
מה עוזר – ולמה דווקא עשייה משותפת?
ילדים לא משתנים מדיבורים. הם משתנים מחוויות.
כשילד לש בצק לצד ילד אחר, מחכה בתורו, נותן חתיכה ומקבל פרגון – קורה שם משהו שאין לו תחליף. הוא מרגיש שהוא חלק ממשהו. שהוא תרם. שהוא שייך.
בתוכנית ההעצמה של בייקידס הקבוצות קטנות ומתחלפות בכוונה. כי חיים לא בנויים על חברה אחת קבועה. צריך ללמוד להתחבר גם עם מי שאתה לא מכיר.
שאלות שהורים שואלים
מה הגיל המתאים? – גילאי 8-16. ככל שמתחילים מוקדם יותר, כך הדפוסים החדשים מתחזקים לפני הגיל הקריטי של חטיבה.
כמה זמן לוקח לראות שינוי? – הורים מדווחים על שינוי ניכר כבר אחרי 3-4 מפגשים. לא קסם – תהליך.
מה אם הילד שלי סירב בהתחלה? – כמעט כולם מסרבים בהתחלה. ואז מגיעים הביתה עם עוגה שהכינו בעצמם ורוצים לחזור.
שלכן, מרסל רביבו – בייקידס, העצמה פוגשת אפייה.
