הילד שעשה לי הכי הרבה רושם בקריירה היה בן 11.
הגיע אליי אחרי שאמא שלו ניסתה 4 דברים שונים. סדנאות מוטיבציוניות. מאמן אישי. שיחות עם יועצת. ועוד משהו עם דמיון מודרך. הוא היה ילד טוב, חכם, עם פוטנציאל אמיתי, ובכל זאת לא יכול להגיד שלוש מילים בכיתה.
אמא שלו ישבה מולי ואמרה משפט שלא אשכח. "בכל מקום מצליחים להעלות לו את ביטחון העצמי לזמן קצר, ואז זה צונח שוב."
נכון. ובדיוק זה הסיפור של העלאת ביטחון עצמי לילדים שרובם מספרים לעצמם.
בטחון לא נבנה מהחוץ פנימה
זה אולי הדבר הכי לא פופולרי שאני אומרת. אבל אני מאמינה בו בכל מאודי.
ילד לא נהפך בטוח כי מישהו אמר לו "אתה יכול". הוא לא נהפך בטוח כי הוא קיבל מדליה. הוא לא נהפך בטוח כי שיחק תרגיל של דמיון מודרך.
ילד נהפך בטוח רק אחרי שהוא חווה את עצמו מצליח. ולא הצלחה מבוימת. הצלחה אמיתית, שדרשה ממנו משהו, שהיה מי שיגיד לו "תפסיק להתאמץ זה לא בשבילך".
זאת הסיבה שבעבודה שלי עם הילד הזה התחלתי מהמקום הכי קטן שאפשר. נתתי לו משימה שכבר ידעתי שיצליח בה, אבל לא הקלתי. ראיתי אותו מתאמץ, מסתכל עליי בעיניים שמבקשות אישור, ולא נתתי אישור. רק חיוך קטן.
הוא סיים את המשימה. ראיתי אותו מסתכל על מה שהוא יצר. הוא לא חיכה שאני אגיד "כל הכבוד". הוא ידע לבד.
זה היה הרגע.
הטעות שאני רואה אצל הורים אוהבים
הורים אוהבים מנסים להגן על הילד מתחושת כישלון. הם משדרגים אותו כל הזמן, מצלמים אותו, מדגישים את היפה, מצמצמים את הקשה.
הכוונה היא טהורה. התוצאה הפוכה ממה שרצו.
הילד שמוגן מכישלון לא רואה את עצמו מתמודד עם כישלון בהצלחה. הוא לא מאמין שהוא יכול. אז כל פעם שמשהו לא הולך, הוא מתפרק, כי הוא לא יודע שום דבר אחר.
העלאת ביטחון עצמי לילדים מתחילה דווקא ברגע שאני מאפשרת לילד לפגוש קושי. לטעות בצק. להישרף עוגייה. לראות שיצירה לא יצאה. ולגלות, לבד, שהוא יכול לנסות שוב.
זה אומר שלפעמים אני יושבת ולא אומרת כלום, גם אם אני יודעת את הפתרון. הסבלנות הזאת היא המתנה האמיתית.
שלוש שאלות שהורים שואלים אותי
הילד שלי תמיד אומר "אני לא יכול". איך אני שובר את זה?
אל תילחמי בדיבור הזה. תיתן לו הזדמנות להפריך אותו לבד. תני לו משימה קטנה שהוא בטוח שלא יצליח לעשות, ותהיה במקום שמאפשר לו לעשות אותה. כשהוא יצליח, אל תגידי "ראית?". פשוט תיהנו ביחד. הוא ידע לבד מה זה אומר.
ילד שלי בן 10, האם עוד לא מאוחר?
זה אחד הדברים הכי חשובים שאני אומרת. לא מאוחר. בעבודה שלי בפנימייה ראיתי ילדים בני 14 שעברו טראומה אמיתית ושיקמו את הביטחון שלהם תוך 6-8 חודשים. גילאי 8-14 הם דווקא תקופה מצוינת לעבודה הזאת.
מה ההבדל בין ביטחון עצמי לאגו מנופח?
ילד עם אגו מנופח צריך כל הזמן הוכחות חיצוניות. הוא מתבייש מטעויות. הוא מאשים אחרים בכישלון. ילד עם ביטחון עצמי אמיתי טועה ואומר "אופס, ננסה שוב". זה ההבדל. תסתכלי לראות איך הילד שלכם מתמודד עם רגעים שקשה.
אחרי 1,283 ילדים, אני יכולה להגיד דבר אחד בוודאות. אין כלי קסם להעלאת ביטחון עצמי לילדים. אבל יש שיטה שעובדת, וזאת לתת לילד להצליח אמיתי, בקצב שלו, עם מבוגר שלא ימהר להציל.
שלכם,
מרסל רביבו
בייקידס – העצמה פוגשת אפייה
מאמרים נוספים שיעניינו אותך
מוזמנים לשתף את המאמר עם חברים או בני משפחה
מרסל
