תוכנית העצמה לילדים, למה אני קוראת לה כך ולא טיפול

יש כמה שנים שאני חושבת על זה ולא מצליחה להחליט אם להגיד את זה בקול גבוה, כי הוא נשמע כמו ביקורת, ואני לא מתכוונת לביקורת, אבל אני אגיד את זה פעם אחת בבירור, תוכנית העצמה לילדים שלי היא לא טיפול, וזה הצד החזק שלה, לא החולשה

הורים שואלים אותי, "מה זה התוכנית הזאת", "זה כמו טיפול", "הוא יקבל ייעוץ", ואני אומרת בקול שקט, "לא, ובכוונה לא"

אני יודעת שהשאלה באה ממקום של אהבה, ההורה רוצה לוודא שהילד שלו במקום מקצועי, רציני, ואני מבינה את זה, רק שאני חושבת שאני צריכה להסביר משהו על המקצוע שלי, ולא רק על התוכנית

טיפול עובד, ויש לו גבולות

אני פסיכותרפיסטית, ואני מאמינה בטיפול

ילד שעבר טראומה, ילד שיש לו חרדה גבוהה, ילד עם הפרעת קשב חמורה שמשפיעה על איכות החיים שלו, צריך טיפול, ולפעמים תרופות, ולפעמים שילוב של שניהם, אבל יש קטגוריה אחרת של ילדים ואלה רוב הילדים שמגיעים אליי, ילדים בריאים נפשית עם בסיס שעדיין לא יציב, ילדים שאין להם טראומה, אין להם חרדה קלינית, אין להם פתולוגיה, יש להם פשוט פחות מדי הוכחות לעצמם

בקטגוריה הזאת, טיפול לא תמיד הכלי הראשון, וזה לא כי טיפול לא טוב, זה כי הוא לא מתאים למה שהם צריכים

מה הילד הזה צריך

הוא צריך לעשות משהו אמיתי, להתמודד איתו, ולקבל פידבק ממקור שאין לו אינטרס לזייף

כשילד עושה משהו במטבח שלי, הילדה שלידו רואה אותו, אם הוא הצליח היא רואה הצלחה, אם הוא נכשל היא רואה כישלון, ואם היא אומרת "כל הכבוד" זה כי הוא הצליח, לא כי היא מקצועית בעידוד

זה לא מה שמטפלת לבד יכולה לתת, גם המטפלת הכי טובה בעולם היא מבוגרת אחת עם רישיון, וזה לא אותו דבר כמו 6 ילדים בני גילו של הילד שלכם סביב השיש, שאין להם סיבה לחנפן אותו

זה למה אני אומרת שתוכנית העצמה לילדים היא לא טיפול, וזו לא חולשה, זו עצם הנקודה, אם זה היה טיפול, הוא היה מקבל יותר ממה שמטפלת יכולה לתת, אבל פחות ממה שילד אחר יכול לתת

למה הורים שואלים את השאלה

ההורים שואלים את זה בגלל שתי אינטואיציות שונות, אחת היא רצון להבטיח שזה רציני, השנייה היא דאגה שזה לא יהיה רציני מספיק

לרצינות יש גם פרצוף אחר מטיפול, מסגרת קטנה, פסיכותרפיסטית מאחורי הקלעים, תכנון של כל מפגש, מבט על כל ילד, פגישות עם ההורים בנפרד, כל זה רציני, פשוט הוא לא מתעטף בעטיפה של "טיפול"

ולחשש שזה לא רציני מספיק, אני אומרת, "אם הילד שלכם זקוק לטיפול ולא לתוכנית כמו שלי, אני אגיד לכם את זה בבירור בשיחת ההיכרות, לא אקבל אותו, כי לא יהיה לו טוב"

הצד החזק

הצד החזק שזה לא טיפול, הוא שהילד מגיע ולא מרגיש שהוא ילד עם בעיה, הוא ילד שאופה, וב-12 שנות עבודה עם ילדים בפנימייה אני יודעת שילד שמסומן כ"ילד עם בעיה" נושא את התווית הזאת רחוק, גם כשהוא מתקדם

בתוכנית העצמה לילדים שלי, הילד יודע שהוא בא כי הוא רוצה, או כי ההורים רצו, אבל הוא לא בא לטיפול, הוא בא לבייקידס, וההבדל הזה בתפיסה העצמית הוא חלק מהתועלת

מתי כן טיפול

אם הילד מגיע מטראומה, מאובדן, מגירושים קשים, אם יש חרדה משתקת, אם יש דיכאון, אם יש חוסר תפקוד יומיומי, התוכנית שלי לא הכלי, צריך מטפלת

אני אומרת את זה גם בשיחה הראשונה, גם כשזה אומר שאני לא מקבלת את הילד אצליי, זה נכון לחלק מהילדים וזה בסדר, אני לא רוצה למלא קבוצות, אני רוצה למלא אותן בילדים שזה הכלי הנכון להם

ואז תוכנית העצמה לילדים עובדת, אני יודעת למה, ההורים יודעים למה, ולכל אחד מאיתנו ברור שזה לא טיפול, וברור גם שזה לא רק קורס אפייה רגיל

מוזמנים לשתף את המאמר עם חברים או בני משפחה